ארבעה מתוך כל חמישה שסובלים מגמגום יהיו כאלה שחווים את הגמגום הגלי.
גמגום גלי
הגמגום הגלי הוא אותו גמגום שבא בתקופות.
אחרי תקופה של תקיעות ברמה כזאת או אחרת, מגיעה תקופה של דיבור שעל פני השטח נשמע שוטף לגמרי.
מה אורך התקופות ? אין לזה תשובה. זה יכול להיות עניין של חודש ויכול גם להיות עניין של שנים.
לפעמים ניתן למתוח קו מאוד ברור, לזהות ממש את נקודת השינוי.
אחת האמהות שפנתה אלי השבוע סיפרה לי שהגמגום חזר פתאום ברגע שהבן עבר מלימודי הזום ללימודים בכיתה.
וזה אחרי כמעט שנה שלמה בה לא היה זכר לגמגום, הבן דיבר לגמרי שוטף, והם כל כך שמחו שזהו, הגמגום יצא להם מהחיים.
וכגודל אותה שמחה גם גודל התסכול שחשו.
הגל השקט
"הגל השקט" הזה של הגמגום, אותה תקופה טובה שחווים רוב מי שמתמודדים עם גמגום, זה אחת התופעות היותר מתעתעות. בדיוק כמו שקרה לאותם הורים.
לכאורה הוא מבשר על העלמותו של הגמגום וחזרתו של שטף הדיבור, שלכל אותם מי שחוו גמגום והתקעויות אין שמח מזה.
אבל האמת היא אחרת : הגמגום לא באמת הלך לשום מקום גם בתקופות הטובות האלה. הוא עדיין חי וקיים ובועט, רק באופן שהוא כמעט בלתי נראה.
מפתיע ככל שזה ישמע, רפלקס הדריכות שעומד בבסיס הדיבור הנתקע, הגמגום, ממשיך ומתקיים.
האדם שמתמודד עם גמגום חווה אותו כל הזמן. גם בתקופות שהדיבור שלו נתקע והגמגום מוחצן, וגם בתקופות בהן הוא מצליח ליצור מראית עין של דיבור שוטף. אותן תקופות שהוא וסביבתו הקרובה נוטים לראות כתקופה משוחררת מגמגום.
ואם לחדד – לא רק שהוא לא הולך לשום מקום, הוא גם נוטה להעמיק ולהקשיח את אחיזתו.
מי שמתאמן ומתרגל טכניקות לשטף דיבור, מעמיק ומקבע את אותו רפלקס ממש במו ידיו.
אבל גם מי שנמנעים ונזהרים מכל אותם תרגילי דיבור, מעצם זה שהגוף כבר באופן אוטומטי מנסה לעקוף את התקיעות, רפלקס הדריכות רק הולך ומשתרש עוד יותר.
מתקופה טובה לדרך חיים
אז כן, כלפי חוץ , בתקופות הטובות, נראה שהושג שטף דיבור. וזו אולי הסכנה הגדולה – כי רפלקס הדריכות עדיין שם, הולך ומעמיק, בזמן שאנחנו נאחזים באשליה שהגמגום כבר איננו.
ואז כשמגיע איזה אירוע חיצוני שמטלטל עד כדי כך שאובדת האחיזה בשליטה בדיבור, והגמגום פורץ החוצה, אנחנו חווים משבר לא פשוט. שהוא לכשעצמו רק מקשה ומחדד עוד יותר את הקושי בדיבור.
חשוב, סופר חשוב, לזכור – כל זמן שלא ננתק ונשתחרר לחלוטין מרפלקס הדריכות, לא נוכל להשתחרר באופן אמיתי מהגמגום. עד שלא נעקור את הרפלקס העיקש מהשורש, "תקופות טובות" ימשיכו ויהיו רק "תקופות" ולא דרך חיים קבועה של דיבור טבעי ומשוחרר.