גמגום לצד בטחון עצמי

"הוא מגמגם אבל לא נראה שהוא מתבייש בזה. הוא מאוד חברותי, עם בטחון עצמי, ולא נראה שהגמגום עוצר אותו.
אם זה מפריע למישהו – זה לנו, ההורים.
השאלה היא מה נכון לעשות ? לדבר איתו ? להציע לו טיפול ? מה נכון לעשות במצב כזה."

כשילדים (או בני נוער) שמתמודדים עם גמגום פונים בבקשה לקבל עזרה ולגשת לטיפול , הכל ברור.
כמו גם מצב בו ההורים מבחינים במצוקה של הילד המגמגם והם אלה שמציעים לו לפנות לטיפול.

אבל מה עושים כשזה לא ככה ?
איך נכון לנהוג במצב שהילדים חברותיים, עם בטחון עצמי, ועושה רושם שהגמגום לא עוצר אותם, כשמי שבעיקר מוטרד מהגמגום וההשלכות שלו הם אנחנו, ההורים.

מה נכון לעשות בסיטואציות כאלה ?
לדבר עם הילד על הנושא ? לעודד אותו לפנות לטיפול בגמגום ?

אהבתם? שתפו את הפוסט

עוד מאותה קטגוריה

גמגום, לא מה שחשבתם 

התמודדות עם גמגום רוב האנשים המתמודדים עם גמגום (או אלה אשר בני משפחתם הקרובים מתמודדים עם גמגום), טועים לחשוב שגמגום מהווה למעשה לקות בדיבור. חשיבה מוטעית

בודק...