דייב משיב: זה עם אפליקציה או שצריך להגיע לפגישה ?

את השאלה הזאת התחלתי לשמוע בערך לפני שנתיים.
מגמגמים והורים לילדים שחיפשו טיפול בגמגום היו מתקשרים לבקש פרטים ולקבוע פגישה. אחת השאלות שהחלה לצוץ אצל חלקם היתה: זה עם מחשב או שצריך להגיע לפגישה ?
מאוחר יותר גם הופיעו שאלות כמו "זה עם תוכנה מהבית ?" או "זה אפליקציה לטיפול בגמגום בטלפון ?"

הייתי משיב בקצרה שאין כאן כל עניין של אפליקציה או מחשב והיינו ממשיכים בשיחה.

טכניקות לשטף דיבור

השבוע שוחחתי עם אמא לנערה בת 12. היא רצתה לדעת אם הטיפול מתאים גם לבני נוער שמתמודדים עם גמגום.
בסיום השיחה קבענו מועד למפגש משותף עם ההורים והבת.

כעבור יומיים התקשר האבא. הוא שמע מהאם את הפרטים ורצה לקבל עוד מידע לפני שהם מגיעים.
הסתבר שהיה דבר אחד מסוים שמאוד הטריד אותו: " למה צריך להגיע אליך לפגישות ? למה אתה לא נותן דיסק שאפשר לתרגל ולעבוד מהבית ?"

אז למה אני לא נותן דיסק…
כלומר למה אין תוכנה (דיסק, יישום, אפליקציה… כל אחד ואיך שהוא קורא לזה), שבעזרתה אפשר להשתחרר מגמגום.

ההנחה שעומדת בבסיס השאלה הזאת היא שישנה טכניקה, וישנם תרגילים, שכל אחד שמתמודד עם גמגום יכול להתאמן בהם ובכך להשתחרר מגמגום.

אז לא – שום תרגול או אימון יומיומי של טכניקות לא יביא לשחרור מגמגום.
ישנן טכניקות שאם מתמידים ומתאמנים עליהן באופן קבוע ותמידי אפשר בעזרתן להסוות את הגמגום.
אלה הן שיטות ותיקות, לרוב בלבוש עכשווי ומתקדם, המציגות עצמן כ"טיפול בגמגום".
ואכן במשך שנים רבות, מכיוון שלא הכירו אז שום דרך אחרת, האמינו שזו הדרך היחידה להתמודד עם תופעת הגמגום.

בשיטות אלה לומדים לדבר באופנים שונים כך שאם מקפידים עליהם ניתן להשיג שטף דיבור מלאכותי.

אלא ששטף דיבור שמושג בעזרת טכניקות דיבור, הוא הכל רק לא דיבור משוחרר וחופשי.
אין שום סיכוי שאדם שצריך להקפיד על טכניקות מסוימות בזמן שהוא מדבר, כלומר להיות כל הזמן מודע לאופן הדיבור שלו, יוכל לדבר באופן חופשי וספונטני כמו כל אחד אחר שמעולם לא גמגם.
אין. לא קיים.
אלא שני דברים מנוגדים: מודעות לדיבור ודיבור משוחרר וחופשי.

ברגע שאנחנו נדרשים להתעסק עם הדיבור שלנו, באיזה צורה שזה לא יהיה, אנחנו … מתעסקים בדיבור שלנו. אנחנו מרוכזים באיך אנחנו מדברים במקום במה.
קצת כמו להיות זקוקים לקביים. הן עוזרות לנו ללכת, אך לא מאפשרות לנו ללכת הליכה חופשית וספונטנית.

עשיתי לעצמי דיבור ספונטני

סיפרה לי אמא שהגיעה אלי עם בנה בן ה 19  שרוב חייה היתה בעצמה מגמגמת. אבל היום היא כבר לא. "עשיתי לעצמי דיבור ספונטני" היא סיפרה בגאווה.
בגאווה סיפרה לי איך היא פשוט כבר מתורגלת להתחיל כל משפט בהברה מסוימת שצפויה להיות לה קלה יותר, ואם היא מרגישה שגם עם ההברה הזאת תתקשה, אז היא פשוט מחליפה את המשפט, ומוצאת מילים אחרות שאותן יהיה לה קל יותר לבטא מבלי לגמגם.

היא בפרוש היתה גאה בכך.
ובצדק מסוים – בזמנו לא הכירו שום שיטה אחרת להתמודד עם הסבל הרב שהגמגום מביא אלא באמצעות טכניקות דיבור כאלה שמצליחות להסוות את הגמגום.

אבל זה היה מזמן. מאוד מזמן.

בשנים האחרונות ידוע כי טכניקות דיבור הן לא משהו שמאפשר שחרור מגמגום.
טכניקות דיבור, מעצם זה שהן דורשות מודעות קבועה לאופן הדיבור, אף מחמירות ומקבעות את קשיי הדיבור.
שלא לדבר על התסכול הגדול שהן גורמות למי שמתקשה לעמוד בתרגול היומיומי.

למה אני לא נותן תוכנה

אז למה אני לא נותן תוכנה ? למה זה לא בבית מול מחשב או בטלפון עם אפליקציה.
אני לא נותן תוכנה כי אין. אין אפליקציה לגמגום ואין תירגולים ואין טכניקות דיבור שצריך ללמוד.

השחרור מגמגום, הדיבור החופשי והמשוחרר, הוא בדיוק ההפך מכל אלה.
רק ברגע שנפסיק להיות מתוכנתים ומודעים ומנסים לשלוט באופן הדיבור שלנו – רק אז נהיה מסוגלים להשתחרר שחרור אמיתי מאותן הפרעות דיבור.

אין אחד שמתמודד עם גמגום באופן זהה לגמרי לאחר.
לכל אחד מפתחות שונים לדיבור החופשי.
וברגע שמצאנו את המפתח המיוחד הזה, השחרור מגמגום מושג.

ואת זה שום תוכנה ושום ישיבה מול מחשב לא יעשו.

להשארת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.