(וידאו מתחת לטקסט)
מי שמתמודדים עם גמגום נוטים עם הזמן להתחיל לקטלג את השיחות שלהם.
לדרג אותן לפי איזו דרגת חשיבות שמכתיבה את ההתייחסות שלהם אליהן ובתוכן.
לדוגמא אם נכנסים לשיחה שדרגת החשיבות שלה בעיניהם היא X – הם יהיו בה מאוד משוחררים והדיבור חופשי. ולהבדיל אם יש להם שיחה שדרגו אותה כ Y – בתוכה ירבו להתקע.
אני מדמה את זה לאדם שיש לו מגירות או מדפי בגדים שונים.
במגירה אחת נגיד יאחסן כל מיני זוגות גרביים פשוטות וזולות. ובמגירה אחרת ישים את חולצות המשי היקרות.
אל מגירת הגרביים הוא מתייחס לגמרי בחופשיות – משליך לתוכה גרביים בלי סדר ומחשבה, סוגר אותה בטריקה…
עם מגירת החולצות היקרות הוא נוהג בשיא תשומת הלב והזהירות. מקפיד שלא יתבלגן שם , ושחס וחלילה לא איזה שרוול ישתרבב החוצה בסגירה. כל הזמן בדריכות ותשומת לב.
אם תציצו לארון שלי – תראו שהכל בו מבולגן.
הבגדים הפשוטים עם הבגדים היותר יקרים, הבגדים הישנים עם החדשים… הכל יחד.
ואם נחזור לשיחות, זו בעצם השאיפה שלנו – ליצור "ארון שיחות" אחד. כשהיחס שלנו לכל השיחות הוא חופשי ומשוחרר ולא מיצר דריכות יוצאת דופן .
