"נזכרתי איך הגענו אליך, עם הגמגום המעיק"

"אני אפילו לא יודע אם הוא זוכר את זה" אמר לי.

"הוא" זה הבן, שהשבוע הפליא על הבמה במסיבת סיום יב'.
פעם אחרונה שפגשתי אותו היתה לפני 4 שנים בערך.  סיימנו אז סדרת פגישות שחוללה פלאים.

~ ~

מגמגמים, והורים למגמגמים, מסיימים את סדרת הפגישות ויוצאים לחיים.
והחיים, שעד אותו רגע היו בצל הגמגום המעיק, נפתחים למולם רחבים ומלאי אפשרויות.

גם "הוא" ניצב אז, לפני 4 שנים, באותה נקודה.
ומאז לא היינו בקשר.

~ ~

שישי בבוקר, שיחת טלפון מהאבא.
מספר בהתרגשות על מסיבת הסיום שנערכה אתמול בערב – מסיבת סיום יב'.
(אני עושה בראש חשבון זריז וקולט שכן, 4 שנים עברו, רק הגיוני ש"הוא" כבר בן 18 …)
ישב עם אשתו בקהל, הבן על הבמה, מפליא בכשרונו. כולו בטחון וחופש.

"את זוכרת איך הוא היה לפני שש שנים ?"  לחש לאשתו באוזן.

"תקשיב דייב, זה היה מרגש בטירוף" מספר לי האבא בשיחת הטלפון.
"נזכרתי איך הגענו אליך, עם הגמגום המעיק, עם חוסר הבטחון והפחדים. והנה הוא כאן – בן 18. חברים, חברות, מצטיין בלימודים, עוד רגע מתגייס לנו…
זה היה מופלא ומרגש להבין פתאום את השינוי המדהים שעבר. שלא תארנו לעצמנו אז כשרק נפגשנו איתך שבכלל יכול להיות כזה דבר. ואתה יודע , אני אפילו לא יודע אם הוא זוכר את כל זה. את איך שהיה לפני כן. את השנים של הגמגום וכל מה שמסביב.
כבר אתמול בלילה החלטתי שאני חייב להתקשר אליך ולשתף אותך ולהודות לך על הכל. נתת לנו מתנה שאי אפשר לתאר…"

כמה שהוא התרגש, אני התרגשתי לא פחות.

אנשים (ילדים, נוער, מבוגרים… בכל הגילאים) יוצאים לחיים עם חופש שהוא לא רק בדיבור. הוא הרבה יותר מזה. הם יוצאים לחיים עם הפנים קדימה, וממריאים.
ואז מגיעות מסיבות הסיום, או בר המצווה, או חתונה, או סתם איזה יום באמצע השבוע – שמשהו עוצר אותם להביט אחורה וחזרה לעכשיו וקדימה, ולראות את השינוי האדיר שחל.

הם עוצרים, בהודיה הגדולה, וחוזרים שוב להמשיך בכל מה שפרוש לפניהם.

~ ~ ~

שלכם,
דייב למלמן  077-3311444

 

אהבתם? שתפו את הפוסט

עוד מאותה קטגוריה

גמגום, לא מה שחשבתם 

התמודדות עם גמגום רוב האנשים המתמודדים עם גמגום (או אלה אשר בני משפחתם הקרובים מתמודדים עם גמגום), טועים לחשוב שגמגום מהווה למעשה לקות בדיבור. חשיבה מוטעית

בודק...