פקחי הגמגום

"דייב, זה מדהים. איזה שינוי נפלא !
בארוחת החג בעלי ביקש ממנו שיראה לסבא וסבתא איך הוא מדבר ולא מגמגם בכלל"

ככה נפתחה ההודעה ששלחה לי הבוקר יעל, אמא של ג' בן ה 12.
לא התעכבתי על המשך ההודעה  ומיד כתבתי לה חזרה "תתקשרי אלי דחוף, ברגע שאת יכולה".

~ ~ ~

לראות את הילד שלך מתוסכל כי המילים לא יוצאות לו, לשמוע שהילדים בבית ספר צחקו עליו בגלל הגמגום, לראות את הנערה שלכם הולכת ומתרחקת ומסתגרת בעצמה, לשמוע מהבן שלכם על הקושי במציאת עבודה… הקושי של הילדים שלנו בסיטואציות כאלה ברור, אבל חשוב לתת את הדעת גם על הקושי שלנו, ההורים, בהן. והקושי לא פעם אדיר.

כל הורה שהילד שלו מתמודד עם קושי מסוים (קושי / בעיה / אתגר – כל אחד יכול לבחור את המינוח שמתאים לו) מתאווה בכל ליבו להקל ולמצוא פתרון מושלם ומהיר ככל האפשר. אנחנו מוכנים להפוך עולמות בשביל זה.

אלא שלצד הרצון העז לעזור ולגונן, אנחנו הופכים לא פעם לבוחנים הקשוחים ביותר שיש.
הורה לילד מגמגם נמצא כל הזמן בעמדת בחינה וביקורת  – הוא דיבר שוטף ? הוא נתקע ? כמה הוא נתקע ? וכו…

~ ~ ~

ג' והוריו הכירו את זה מקרוב.
שנים של התמודדות עם גמגום, ותקווה, וטיפולים כושלים, הפכו אותם לבוחנים ומבקרים קשוחים במיוחד.

כבר במפגש הראשון שוחחנו עליו, על אותו "פקח קשוח", שלא נח לרגע ובוחן כמעט 24/7 את שטף הדיבור של בנם. הסברתי, כפי שאני מסביר לכולם וגם כותב לא מעט, על הסכנות בנוכחתו .

"אנחנו כמובן לא עושים את זה בפניו" הסביר לי האב. היום הוא כבר יודע, שסמויה ככל שתהיה הביקורת, מגמגמים וילדים מגמגמים בפרט, מפתחים רגישות וחושים סופר מחודדים. הם מרגישים בכל…

ילד שמרגיש שהוא נמצא תחת מבחן וביקורת, ילד שמרגיש כי הוא נמדד על פי שטף הדיבור שלו, יעשה ככל יכולתו להלחם בגמגום ולנסות להסתיר אותו.

זה יכול להיות ילד בן 5, וזה יכול להיות "ילד" בן  25. כל מי שמנסה לברוח, להאבק או להסתיר את הגמגום, הדבר היחיד שאני יוכל להבטיח לו זה שהוא רק ילך ויתרחק מהשחרור מגמגום.

אם יש משהו שכמעט בוודאות מוביל לגמגום, ומעמיק אותו, זה נסיונות להמנע ממנו או להסתיר אותו.
שחרור מגמגום והסתרה, או המנעות, לא הולכים יחד. נקודה.

~ ~ ~

יעל ובעלה מרגישים הקלה ואושר גדול מאז שבנם חזר לדבר באופן חופשי ומשוחרר.
זה לגמרי מובן וטבעי.
אלא שכשהם קראו לבנם לבוא להציג את דיבורו בפני הסבא והסבתא, הם בעצם חזרו הישר לאותה עמדת מבקר קשוח. מרוצה, ואפילו מאושר, הוא עדיין מבקר ובוחן.
וכמה אושר ושמחה שלא יהיו מעורבים באותה סיטואציה של ערב חג, המסר לילד הוא אחד – אתה נבחן כל הזמן על אופן דיבורך. ולא רק שאנחנו, ההורים בוחנים, הנה גייסנו גם קהל בוחנים נוסף …

~ ~ ~

יעל מהרה להתקשר אלי .
נשמע היה שהיא מודאגת. היא לא הצליחה להבין איך בתגובה להודעה הכל כך מלאת שמחה ששלחה לי פתאום אני מבקש שתתקשר אלי דחוף.

שוחחנו ארוכות. חזרתי וחידדתי בפניה כי מבקר הוא עדיין מבקר גם כשזה בא מתוך מקום של שמחה גדולה.
הסיטואציה בה הם מבקשים מבנם להציג בפני אחרים את אופן דיבורו, מסוכנת לא פחות מסיטואציות ביקורתיות אחרות.

וכך נפתחה ההודעה שלה שהגיעה כעבור כמה שעות: "דייב יקר, אין לי מילים להודות. כל שיחה כזאת איתך מלמדת, והידיעה שאתה שם מלווה אותנו במקצועיות ובנסיון הרבים, קשוב לכל, היא דבר שאנחנו מודים עליו מידי יום ביומו…"

~ ~ ~

אם אתם הורים לילד מגמגם, אם אתם מכירים הורים לילד מגמגם, אם אתם עצמכם מגמגמים – תכירו את אותו "מבקר" ותדעו כי בלי שנשתחרר ממנו, קשה עד בלתי אפשרי יהיה להשתחרר מהגמגום.

תבינו כי גם עידוד ומחמאות לילד על כך שדיבורו שוטף, מסוכנים לא פחות. מבקר משבח הוא עדיין מבקר ובוחן.
כשילד יקבל עידוד בכל פעם שדיבורו יהיה ברור ובלי היתקעויות – הפחד שלו מהגמגום רק ילך ויגדל, ואיתו נסיונות ההסתרה.

תוציאו את המבקר הקפדן, את הבוחן הקשוח הזה, לחופש.
שחרור ממנו הוא צעד חשוב והכרחי לדיבורו החופשי והמשוחרר של ילדיכם.

שלכם,
דייב למלמן  077-3311444

 

עם התגית: , , , , ,
פורסם ב-דייב כותב, טיפול בגמגום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.