"מה זה אומר להיות מחוץ לאלמנט הטכני ?"
אתם שואלים, דייב משיב.
מגמגם ולא מגמגם רוצים להזמין פיצה…
ולא, זו לא התחלה של בדיחה.
בשביל מגמגם גם פעולה פשוטה לכאורה של הזמנת פיצה יכולה להיות כל כך קשה, שלא פלא שהוא יעדיף להמנע ממנה. או לבקש ממישהו אחר שיעשה את זה בשבילו.
כאן בסרטון השתמשתי בדוגמת הפיצה כדי לענות לשאלה מה זה אומר להיות מחוץ לאלמנט הטכני .
ניקח לדוגמה אדם מגמגם, ואדם לא מגמגם, שרוצים להזמין פיצה.
האדם הלא מגמגם שם לו בראש מחשבה אחת: איזה פיצה – מה הגודל שלה, מה הוא רוצה שיהיה שם: זיתים, פטריות, תירס… זהו.
זאת המחשבה של האדם החופשי מגמגום.
האדם המגמגם שם מחשבה אחת של איזו פיצה הוא רוצה. מחשבת תוכן על הפיצה.
והוא שם גם עוד מחשבה – איך הוא יגיד את המילה שלום, כשהבחור יענה לו בטלפון.
כלומר יש לו מחשבה אחת של איזה פיצה הוא ירצה להזמין, ואיתה מחשבה נוספת של איך להגיד את המילה שלום.
ולזה מתווספת לו גם המחשבה איך להגיד את המילה פיצה.
ויש כאלה שיוסיפו מחשבה של גם איך להגיד את האות פ במילה פיצה, ואיך להגיד לפני זה את האות ש במילה שלום.
הוא בעצם נמצא כל הזמן בדיאלוג על איך להגיד את המשפט.
וזאת דוגמה למה שמבדיל בין מגמגם ללא מגמגם.
כלומר – אם בן אדם משוחרר יחשוב על התוכן, אז האדם המגמגם יחשוב גם על התוכן , וגם על איך להגיד את התוכן.
בסיטואציה הזאת של הזמנת פיצה, במקום שתהיה מחשבה אחת בראש על איזה פיצה אני רוצה, אצל המגמגם מתרוצצות בראש המון מחשבות באותו הרגע. במקביל למחשבה על איזו פיצה הוא רוצה.
איך אני אגיד את המילה שלום, איך אני אבטא את האות ש, ומה יהיה אם הוא יגיד לי אחר כך… או שישאל אותי את השאלה …
הוא כל הזמן כל הזמן טרוד באלמנט הטכני של השיחה.
אנשים שעוברים את גישת החיקוי העצמי הם בעצם מחוץ לאלמנט הטכני.
מהרגע שמתחילים זה לוקח פחות משלושה חודשים להיות מחוץ לעולם של מדידה.
עם אותה גישה של חיקוי עצמי בעצם מתבטל לו כל הדיאלוג עם הטכניקה, ואנחנו נמצאים מחוץ לאותו אלמנט טכני. .