דייב משיב: למה מגמגמים יותר במילים מסוימות

"היי דייב, הבן שלי בן 10 מגמגם. שמתי לב שהוא נתקע דווקא במילים מסוימות.
למה זה קורה ?"

אתם שואלים, דייב משיב.

מגמגם נמצא רוב הזמן בדריכות – מתי יצוץ שוב הגמגום ויפריע.

יש מקומות ויש משפטים לקראתם הוא הרבה יותר דרוך. יש מילים ומשפטים שהוא יודע וצפוי שיצטרך לומר אותם יותר, והוא נמצא בדריכות יתר לקראתם. 

לדוגמא: כמעט כל המגמגמים, ובעיקר אם התאמנו הרבה על איך לדבר כדי לא לגמגם, יגיעו למצב שכבר יהיה להם מאוד קשה להגיד את השם שלהם.

למה זה קורה ?
למה דווקא את השם שלהם יתקשו לומר מול אנשים ?

כל אחד יודע שבמהלך היומיום (אצל מבוגרים זה יהיה במסגרת הלימודים או העבודה, אצל ילדים זה יהיה בין חברים או במסגרות החינוך) הוא לא ישאל "תגיד, מה מזג האוויר בפריז הבוקר ?"… 
הרבה יותר סביר שנשאל למשל לשמנו – "איך קוראים לך ?".

בגלל שהמגמגם יודע שזו שאלה נפוצה, הוא נכנס לדריכות יתר לקראתה.
רק מהציפייה שישאל הוא כבר מתחיל לחשוב איך יגיד אותה, איך יתחמק ממנה, איך יעקוף אותה, מה יהיה אם בכל זאת יתקע…
כל זה, סערת מחשבות ורגשות, רק מעצם המחשבה שאולי ישאל לשמו.

ואז כשלבסוף באמת ישאל לשמו, מרוב דריכות ומתח, הגמגום כבר יהיה שם.

זה לא קשור דווקא למילה מסוימת אחת. זה יכול להיות השם שלו, או איפה הוא גר, או מה מספר הטלפון ..
כל אותן שאלות שצפויות להופיע, הוא נכנס לדריכות יתר לקראתן, ושם רוב הסיכויים שיופיע הגמגום.

להשארת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גלילה למעלה