ישנם לא מעט ווריאנטים להופעת גמגום אצל ילדים.
הפעם נעסוק בזה "החולף".
גמגום חולף אצל פעוטות הוא מה שנוהגים לכנות כ"חוסר שטף התפתחותי". אותו גמגום המופיע אצל אחוז לא מבוטל של הפעוטות כחלק מתהליך רכישת השפה, עליו כבר הרחבתי בעבר ("גמגום אצל ילדים – חוסר שטף התפתחותי").
גמגום חולף בגילאים מעט מבוגרים יותר כבר זוכה לכינוי "הפרעת דיבור", אבל עדיין בבסיסו הוא לא גמגום שהוא "כאן להשאר". ואם ננהג נכון רוב הסיכויים שכמו שבא, כך גם יעלם.
חולף או נשאר ?
לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי אם גמגום שהופיע פתאום הוא מהסוג החולף מעצמו, או שמא כזה שנדרשת לו התערבות של מומחה.
מה שכן ניתן לומר בוודאות זה שלתגובת ההורים תהיה השפעה אדירה על כך.
המפגש הראשון של הורה עם הפרעת דיבור אצל הילד מלווה לא פעם בחששות ודאגה.
וזה עוד לפני שפנה לאינטרנט לחפש חומר על טיפול בגמגום, התייעץ עם הגננת או פנה לרופא המשפחה.
כהורים אוהבים ודואגים, קשה לנו לראות את הילד מתמודד עם קושי כלשהו מבלי שתהיה לכך השפעה עלינו.
דאגה, כאב, ואפילו עצבנות, הן תגובות טבעיות אצל הורה הרואה את הילד נאבק במילים שכאילו מסרבות לצאת מפיו. כשהוא פתאום חוזר שוב ושוב על אותה מילה, או מבטא הברה אחת ונתקע למשך זמן עד ששוב מצליח לבטא את ההברה הבאה.
אלא שטבעית ונורמלית ככל שתהיה תגובתנו כהורים, עלינו להיזהר משנה זהירות מלחשוף את הילד בפניה.
תגובות של דאגה, תסכול, ואפילו כעס עלולות להעביר לילד את המסר כי הגמגום הוא דבר שעליו להתאמץ להימנע ממנו.
מסר שכזה יחריף עוד יותר את המתח בו נמצא הילד ויגרום לו לנסות להאבק בגמגום. מנסיוני לאורך השנים – אם יש משהו שמבטיח שהגמגום כאן להעמיק ולהישאר, זה מתחים סביבו, מודעות אליו, ובעיקר מאבק בו.
גמגום המעמיק אחיזתו, עלול ליצור קשיים נלווים ולא פשוטים להתמודדות אצל הילד.
קושי ביכולת הביטוי העצמי זו חוויה מתסכלת בכל גיל, כל שכן אצל ילדים. ילד הנתקל בקושי לבטא עצמו באופן חופשי יחווה תסכול רב, ועלול לפתח עם הזמן קשיים נלווים. כעסים, קשיים חברתיים, הימנעות מדיבור, ועוד…
ומכאן שחשוב מאין כמוהו, ואין זה משנה אם זה גמגום קל שבא והולך, כזה שהוגדר כ"חוסר שטף התפתחותי", או שאולי זו איזו שהיא הפרעת דיבור שמדאיגה אותנו כהורים – לא לחכות, ולא להתמהמה.
חשוב לפנות לייעוץ ולקבל הדרכה מתאימה, ולו בכדי שהמתח והדאגה שהדבר מעורר בהורים לא יחריף את הקושי ויהפוך גמגום חולף, לכזה שנשאר.
שלכם ,
דייב למלמן
~ ~ ~