דייב, ראית ? … דייב, מה דעתך ? … תגיד, שמעת על… ?
אז הלכתי לראות על מה מדובר.
וראיתי את הפוסט בו האבא מספר בגאווה על דרך התמודדות מקורית של הבן שלו , הסובל מגמגום, עם משימת ההדרכה מול הכיתה שהוטלה עליו.
בתמונה שנלוותה לפוסט מופיע הבן כשהוא אוחז בדף לבן עליו הודפס : "שלום לכולם, במהלך ההדרכה אני אדבר קצת לאט. אולי זה יישמע לכם מוזר, אבל ככה אני שולט בגמגום. תודה על ההבנה והסבלנות"
בתגובות לפוסט, שצבר המון תגובות אוהדות ושיתופים, ממשיך האב וכותב "תודה ל… קלינאית התקשורת המדהימה שלימדה אותו את שיטת עיצוב הדיבור. לא תמיד זה הולך, צריך הרבה נחישות סבלנות וכוח רצון אבל זה הכיוון".
אז כן ראיתי . ואני חושב שללמד את הילדים פתיחות וסובלנות לאחר ובעיקר לאחר השונה – זה אחד הדברים הסופר חשובים בימינו.
ואני חושב שכאן נעשה צעד נפלא נפלא, ואוסיף אפילו עוד נפלא אחד . כן ירבו !
אבל… וזה אבל גדול –
לדבר לאט כדי לשלוט בגמגום, בדיוק כמו כל טכניקת דיבור אחרת שנועדה לשלוט בגמגום, זה אחד הדברים שאם יש משהו שהם מבטיחים זה ש… הגמגום ישאר כאן, לתמיד.
הסבירו להורים של הילדון החמוד שבתמונה, ילד מתוק ואמיץ, שכל מה שאפשר לעשות בנוגע לגמגום של הבן שלהם זה לשלוט בו באמצעות טכניקות דיבור.
כלומר – הילד המתוק והאמיץ הזה, שמתמודד עם הפרעה לא פשוטה שמקשה עליו לבטא את עצמו בחופשיות, עושה מאמצים אדירים שכל מטרתם לנסות עד כמה שאפשר להסתיר את הגמגום שלו.
שימו לב – לא להשתחרר מהגמגום שמקשה עליו לבטא את עצמו, אלא להסתיר אותו. להסתיר אותו על ידי שליטה בו.
מה זה אומר ? זה אומר שהחמוד הזה כל הזמן עסוק וטרוד באיך הוא הולך לדבר, במקום פשוט … לדבר.
במקרה הזה לימדו אותו כנראה שהדיבור האיטי יאפשר לו להתגבר על עצירות הביטוי שהגמגום מזמן לו.
עכשיו , נסו רגע לדמיין את עצמכם בסיטואציה, שהיא בעצם מצב חיים, בה אתם לא יכולים להגיד מה שאתם רוצים, איך שאתם רוצים, ומתי שאתם רוצים.
אלא אם כן – תזכרו להקפיד על האטת הדיבור .
שכחתם להאט את הדיבור ? הלך עליכם… לא תוכלו לדבר ככה שגם יבינו אתכם.
אני אוהב להשוות את זה, בהגזמה כמובן, ל"טכניקת הליכה" שאני המצאתי כמובן לצורך המחשה של העניין.
נאמר ויש לכם הפרעה כלשהי שמשבשת את יכולת ההליכה שלכם. זה לא כל הזמן קורה, זה מופיע לפעמים, בא והולך, אבל כשבא … אין, אתם פשוט תקועים במקום.
הייתם כבר אצל מיטב היועצים, והרופאים, וקלינאיות ההליכה… כולם הסבירו לכם שזו הפרעה שאין לה מרפא, אבל כן אפשר לשלוט בה, ולהסוות אותה.
וזה יקרה בתנאי שתקפידו תמיד, אבל תמיד, להתחיל את ההליכה שלכם בדילוג קטן.
נכון, זה אולי יראה מעט מוזר, ונכון – זה מחייב אותכם כל הזמן, כל החיים, להקפיד על זה – אבל זאת הדרך הכי טובה שתאפשר לכם ללכת ולהסוות מאחרים את בעיית ההליכה שלכם.
לוקחים ?
אם אתם לא מכירים שום אפשרות אחרת, אז כנראה שכן.
האמת היא שאני לא מכיר שום הפרעת הליכה שרק טכניקת הליכה של "תחילה בדילוג" באמת מאפשרת לשלוט בה ולהסתיר אותה.
אבל אני כן מכיר מלא "טכניקות דיבור" שבאות לעשות את זה לגמגום – לשלוט בו ולהסתיר אותו, באמצעות שעבוד לתרגול יומיומי לכל החיים.
אין יותר דיבור ספונטני וחופשי, אין יותר להגיד מה שבא לי, מתי שבא לי, ואיך שבא לי.
רוצה לדבר ? תתכנן. תזכור להאט, או לקחת נשימה, או להתחיל בהברה רכה…. ואף פעם אף פעם אל תפסיק להתאמן ולתרגל.
ויודעים מה הכי בעייתי בכל זה ?
שהיום כבר ידוע שלא צריך את כל זה כדי להשתחרר מגמגום.
להשתחרר. לא לשלוט בגמגום, ולא להסתיר אותו, אלא להשתחרר ולחזור לדיבור טבעי ומשוחרר.
ויותר מזה, ואני מרבה להסביר את זה כאן ובכל מקום אפשרי – שימוש בפתרונות של טכניקות דיבור לשליטה בגמגום לא רק שלא יפתרו את בעיית הגמגום אלא אף יעמיקו אותה לאין שעור.
אז מה כן עושים ?
אם אתם מכירים מישהו שמגמגם או מכירים הורים למגמגמים – ספרו להם כי יש דרך אמיתית לשחרור מגמגום.
העירו את עיניהם לכך שאין כבר צורך היום בכל אותן טכניקות דיבור. אין צורך ללמוד לחיות עם גמגום, ובטח ובטח שאין צורך להשתעבד לתירגול שיטות "עיצוב דיבור" כאלה ואחרות, וכמובן שאין צורך להאט את הדיבור כדי לשלוט בגמגום, כמו שלימדו את הילד החמוד והאמיץ מהפוסט.
הפנו אותם לכאן לאתר או ישירות אלינו, ונשמח לייעץ, להפגש, ובעיקר – להשיב לכל מגמגם את יכולת הדיבור הטבעית והמשוחררת.
שלכם,
דייב למלמן והצוות
~