מופלא / נפלא / מרגש / מה שתרצו… שיחות טלפון מהסוג שאני מאחל לכל אחד ואחת !
7 וחצי בבוקר, הטלפון מצלצל. המספר של ד' על הצג.
בזריזות אני אוסף את הטלפון משולחן האוכל והולך למצוא פינה שקטה. כמה שיותר רחוק מטרפת ההתארגנויות של הבוקר.
(הגדולה בדיוק גילתה ששכחה להכניס את הבגד ים לתיק שהכינה לטיול, אחיה למרות שקם קצת הפוך מתגייס לעזור לה בחיפושים, הקטן יותר עדיין חצי ישן מול קערת הקורנפלקס, והקטנצ'יק שעוד זוחל מוחה נמרצות על משהו בשפת התינוקות שרק אשתי מבינה … ).
"הכל אחלה, התקשרתי לספר לך שהתקבלתי" עונה ד' למה-נשמע שלי, ואני יכול ממש לשמוע את החיוך המאושר שלו דרך הטלפון.
"אין אין אין עליך גבר !!" אני מגיב לו בשמחה. אני זוכר כמה חשש לקראת זה, דברנו על זה לא מעט.
"תקשיב" הוא ממשיך "בראיון הקבלה הם ביקשו לספר על התמודדות עם מצב קשה שהיה לי בחיים".
ד' בחר לספר להם על הגמגום. על הקשיים, על ההתמודדות הלא קלה מול הילדים בבית הספר, ואחר כך בצבא.
הקול שלו ממש רעד כשסיפר להם את זה.
הרגיש שהוא צריך להחזיק חזק-חזק כדי שהבכי-התרגשות לא יפרוץ לו מהגרון.
עד שבשלב מסוים עצר והתנצל בפני אנשי ועדת הקבלה.
הסביר להם שאף פעם לא סיפר את זה ככה לאנשים ובגלל זה הוא ככה כל כך מתרגש.
"אבל בכלל לא שומעים גמגום בדיבור שלך" אמרה לו ראש החוג.
"אז סיפרתי להם עליך ועל המפגשים איתך" מספר ד', ומתאר איך יצא עם הרגשה לא טובה מהראיון.
עם חששות שההתרגשות הזאת שלו בדיבור מולם אולי תכשיל אותו.
"אבל זהו, דייב, התקבלתי !! ואני מתחיל בסוף אוקטובר".
ואז מגיע הרגע שאני זה שמתרגש בטירוף …
אני מתרגש מהדרך הנפלאה שעשה ד', אני מתרגש מהאנרגיה הנהדרת שאני שומע בקול שלו, אני מתרגש כי אני יודע שמה שיש לד' עכשיו זה הרבה הרבה יותר מרק גמגום שפינה מקום לדיבור שוטף.
אני יודע שיש עכשיו לד' את הכלים להתמודד עם כל אתגר ולהשיג כל דבר שרק ירצה !
ואני מתרגש לא פחות מעצם זה שד' בחר להתקשר ולשתף אותי בחדשות הנפלאות.
~ ~ ~
דייב למלמן 077-3311444
~ ~ ~
