להרגיז צלקת

כל כך יפה מתאר את זה בארי צימרמן בסטטוס שהעלה (כאן למטה).
האמת היא שאין כמעט אחד שאין לו איזו צלקת שהוא נזהר מלהרגיז. לבארי זה הגמגום, לז'ניה זה האלכהוליזם, ואם תעצרו רגע להביט פנימה אני בטוח שכמוני תמצאו גם אתם איזו צלקת כזו שעדיין מרגיש לכם שמסוכן להרגיז אותה..
חשוב להכיר בקיומה של הצלקת, חשוב גם להיות מודעים לרגישות שלה / שלנו אליה, אבל בעיקר חשוב לדעת לזהות מתי הפחד מלהרגיז אותה פוגע בנו יותר מאשר מגן עלינו.
אם בגלל אותו "אסור להרגיז צלקת" אנחנו מונעים מעצמנו דברים עד כדי מגבלה ופגיעה בחיי היומיום, שאז זה בדיוק המקום בו נדרש ללמוד איך "להרגיז את הצלקת" ולצאת מזה בשלום…
ותאמינו לי – זה אפשרי.
אז כן, תהיו מודעים לצלקות, תנו להן את הזמן הנדרש להגליד, נהגו בהן בעדינות… אבל תהיו כל הזמן ערניים למחיר.

אסור להרגיז צלקת

~ ~ ~

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *