"אהלן דייב מה נשמע (: רציתי לספר לך שהחלטתי שאת "טבילת האש" אני הולך לעשות עם המשפחה של דניאל.
נראה לי שככה יהיה הרבה יותר קל כי זה לא כמו במשפחה שלי שכבר מכירים .
כאן אני בא לוח נקי ופשוט כמו כולם שיגיע התור שלי אני אקרא.
מה אתה אומר?"
כמעט אין מגמגם שליל הסדר הוא לא "אישו" בשבילו.
כאילו לא מספיק כל הבוג'רס מסביב (איפה עושים, מה מכינים, מי יבוא, מי לא, מה ללבוש, מתנות… ) נוספת לכל זה גם קריאת ההגדה.
יש מי שדווקא הקריאה עושה לו את זה קל יותר, יש מי שרק אם זה בא עם ניגון הוא שוטף, יש שהיין בא לעזרתו, יש מי שמצליח להתחמק, ויש כמובן את אותם שבחרו בחופש.
את ההודעה שכאן למעלה קבלתי מאיגור שזה לו ליל סדר ראשון מאז שחרר את הגמגום מעליו.
את מקומו של המתח שהיה מגיע באופן קבוע כל שנה לקראת ערב החג, תופסת השנה התרגשות וציפיה. ובצדק !
"איפה שלא תחליט לעשות את ליל הסדר – אתה בוחר, אתה מוביל את הסיטואציות.
בדיוק כמו שבחרת בחופש, הבנת שאין כל סיבה שהגמגום ימשיך וילווה אותך, והיית מוכן להשיל מעליך אותו ואת כל ההרגלים הנלווים לו שרק הגבילו והקשו עליך. יקירי, קריאת ההגדה היא רק חלק מערב שלם שאני בטוח שאתה הולך להנות בו ! גאה בך מאוד, דייב".
עניתי לאיגור.
וגם לכם אני מאחל שקריאת ההגדה תהיה חלק מערב שלם של הנאה בקרב יקירכם.
ושפסח והאביב שאיתו יביאו אליכם את החופש, ההתחדשות והצמיחה !
שלכם, דייב.
הודעה מרגשת שקבלתי מדפנה, אמו של יובל (15), לאחר ליל הסדר לפני שנה:
~ ~ ~
