הכנה לדיבור

נסו להיזכר במשפט האחרון שאמרתם. במילים הממש אחרונות שיצאו לכם מהפה לפני שהתחלתם לקרוא כאן.

יש ?

עכשיו נסו להיזכר ברגע שקדם לזה – בשניה לפני שאותו משפט, או אותן מילים, יצאו מהפה שלכם:
מה עבר לכם בראש ? איזו מחשבה קדמה לדיבור שלכם ?

קשה, נכון ?…

וטוב שככה.
אצל רובנו הדיבור יוצא פשוט בטבעיות כהמשכה של המחשבה – הרעיון מתגבש לנו בראש, הרצון לבטא אותו נכנס לפעולה, המילים המתאימות מאותרות, ובשיתוף פעולה מדהים, לא עובר חלקיק שניה, הפה שלנו כבר מבטא אותן בקול, ואנחנו כבר בדרך למשפט הבא. או, לחלופין, בפאוזה של הקשבה לתגובתו של האדם איתו אנחנו משוחחים.

בואו נעשה עוד תרגיל קטנטן:
דמיינו לעצמכם שיש מילה אחת, או איזו הברה מסוימת, שמידי פעם פתאום אתם לא מצליחים להגות אותה.
בואו ניקח, רק לצורך הדוגמא, את ה תּוֹ של התּוֹדָה .
נניח שמידי פעם, לא באופן קבוע, קורה לכם שאתם נתקעים בה. אתם פותחים את הפה להגיד את התּוֹדָה, ו… בוף ! לא יוצא. כאילו מישהו שם לכם שם איזה מעצור.
אתם דוחפים קצת עם הלשון בניסיון להוציא את התּוֹ התקוע, ו… כלום.

פדיחה/מתסכל/מלחיץ/מבאס… אחד מאלה בטח יתאים לאיך שאתם מרגישים עכשיו.

האמת היא שלפעמים, כשאתם לא נכנעים לפניקה שמאיימת להשתלט עליכם, ועם קצת סבלנות, אתם מצליחים בסופו של דבר להוציא משהו דמוי טט….טטטטודה.
אבל לרוב תעדיפו פשוט להימנע מלומר את אותן מילים בעייתיות.
(הכרתי נערה שהחליפה את ה"תודה" ב"טנקס" ובחור שנוהג לומר "נפלא, אין עליך" במקום ה"תודה").

אני מכיר ונפגש עם המון ילדים, בני נוער ומבוגרים, שנתקעים בכל מיני מילים, בכל מיני הברות, בכל מיני סיטואציות.
הם מגיעים אלי כשתרגיל הדמיון שעשינו כאן עכשיו הוא מציאות החיים שלהם !
הם חיים בחשש תמידי מתי תגיע ההיתקעות הבאה, נמצאים בכוננות מילים חלופיות תמידית, או פשוט בוחרים שלא לדבר.

תחשוב לפני שאתה מדבר
"הסברנו לו שהוא פשוט צריך לחשוב לפני שהוא מדבר" סיפרה לי במפגש ההכרות אימו של ר' בן ה- 8.
גם אם זה נעשה מכוונות טובות, מרצון אמיתי לעזור, ה"תחשוב לפני שאתה מדבר" עדיין מובילה גבוה ברשימת העצות הגרועות ביותר שנוהגים לתת לתת למי שסובלים מגמגום או חוסר שטף בדיבור.
צמוד אליה בטבלה נמצאות טכניקות דיבור המלמדות הקפדה על "הברות רכות", "התחלות רכות", "דיבור דרך מיתרי הקול" "הקפדה על נשימות" וכו'…

אתם עכשיו בעבודה, אתם עכשיו בבית, אתם עכשיו נפגשים עם חברים – נסו לדמיין לעצמכם מצב בו אתם צריכים לחשוב, לתכנן ולהתכונן לפני כל משפט או מילה שאתם רוצים להגיד.

היטיב לתאר את זה ידידי ד"ר יחזקאלי:
"…בכדי להשלים משפט עליו ראשית להגות מילה, ובכדי להגות מילה עליו ראשית להגות הברה אחת, ובכדי להגות הברה עליו קודם להגות עיצור, ולפני כן עליו לדעת איזו הברה הוא רוצה להגות, ולצורך כך עליו ראשית לדעת איזו מילה הוא מבקש להגות, ולכן הוא נדרש לדעת מה המשפט שברצונו לומר, כלומר ראשית עליו לדעת מהו הרעיון שהוא מבקש להעביר…"
(מתוך ספרו של ד"ר יחזקאלי: "הקץ לגמגום – שיטתו של דייב למלמן לשחרור ממכשלה עצמית")

לצערי זו מציאות חייהם של רבים מהמגמגמים שאני פוגש.
מעבר לאותה הברה או אותן מילים בהן הם נתקעים, בנוסף לכל זה, הם כבר שרויים עמוק בתוך התפיסה שפעולת דיבור מחייבת הכנה.

אחת השאלות שאני מרבה להשאל היא "איך בעצם אתה מטפל בגמגום".
התשובה שלי היא שאני לא מטפל בגמגום.
מה שאני כן עושה זה לאפשר בזמן מאוד קצר את שינוי התפיסה, את המעבר לערוץ חופשי, את החזרה השלמה ומוחלטת לחופש הדיבור והיכולת להנות מדיבור שוטף וטבעי.



 

 

~ ~ ~

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , , , , , , , , , , , , , ,
פורסם ב-דייב כותב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

גמגום בלשון עבר | דייב למלמן | אימון בהבזק המצלמה

לקביעת פגישה, ולכל שאלה,
מוזמנים ליצור קשר
בטלפון 077-3311444
או באמצעות הטופס »»