"הוא פשוט עצלן מידי. שהרי כל מה שהוא צריך לעשות זה לתרגל. והוא מתעצל".
ככה אבא של יהל (13), בפניו, במהלך פגישת ההכרות שלנו.
"יקירי" עצרתי אותו בנימוס "קבל ממני טיפ: בין אם תחליטו לאפשר ליהל להעזר בי ובין אם תחליטו על כל שיטה אחרת – אף פעם, אף פעם, אל תדחוף ותעודד את יהל "לתרגל דיבור".
לא חשוב באיזו שיטה ולא חשוב מה, אל תלחץ עליו לתרגל טכניקות של דיבור.
כי לא רק שזה לא יעזור, תקשיב לי טוב, לא רק שזה לא יעזור ליהל, זה רק יעמיק ויבסס אצלו את הגמגום.
זהו. תבחר מה שתבחר, תחליטו מה שתחליטו, רק תזכור – כל תרגול של טכניקת דיבור שאתה תלחץ עליו לעשות רק ירחיק אותו עוד יותר מהדיבור השוטף ויעמיק אצלו עוד יותר את הרגל הגמגום".
הוא נראה היה מופתע, זז באי נוחות על הכיסא.
האם הניחה ידה על ידו של יהל שנראה היה נבוך, עיניה נעוצות באב במבט מוכיח.
"פשוט תזכרו" ריככתי קצת את הטון "ברגע שיהל מתרגל טכניקת דיבור הוא מתרגל מודעות לדיבור.
מודעות לאופן הדיבור רק תלך ותחמיר את הגמגום, היא לא באמת תשחרר אותו מזה.
הוא אולי ילמד להסתיר טוב יותר את הגמגום, אבל במקום להשתחרר ממנו יהיה עסוק בו כל הזמן.
במקום לדבר באופן חופשי עם החברים, הוא יהיה עסוק באיך לדבר נכון כדי שלא ישמעו את הגמגום שלו.
עם כל הצלחה הוא ישמח, ויתבאס מחץ בכל פעם שיצא לו מעט מגומגם.
ויצא לו מגומגם. תאמינו לי שיצא לו מגומגם. כי מי שכל הזמן מודע לדיבור שלו לא יכול לדבר בחופשיות".
את הטיפ הזה שנתתי לאבא של יהל אני רוצה להמשיך ולהפיץ לכל עבר:
תרגול של טכניקות דיבור לא משחרר מגמגום.
תרגול של טכניקות דיבור מביא למודעות לדיבור, ומודעות לדיבור רק תוסיף ותקבע את הגמגום.
אם אתם רוצים להשתחרר מגמגום, אם אתם רוצים לאפשר ליקיריכם להינות מדיבור שוטף ומשוחרר – תרגול של טכניקות דיבור לא רק שלא יקדם אותכם לכך, הוא אף יוודא שלעולם לא תגיעו.
~ ~ ~