ברגע שהבנתי ממה הבהלה

"השינוי הגדול הגיע ברגע שהפסקתי לפחד מהרעיון שאני יכול.

כשאני מספר על זה לאנשים הם מתקשים להבין מה הביג דיל – למה צריך לפחד מזה ?

בהתחלה זה הכניס אותי להיי מטורף אושר גדול ואנרגיות שאני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שככה היו לי.
כאילו מצאתי את המפתח והפתרון לכל החרא ששחיתי בו עד עכשיו. מעכשיו הכל אפשר ! תענוג. אנשים מסביב שקלטו את השינוי פירגנו ועודדו, והרגשתי כאילו המפגש שלהם עם הטוב שלי עושה להם בעצמם טוב. זה היה אשכרה מדהים.

ואז, אחרי חודש בערך, הגיע הבום הגדול … ואיתו נפילה, ואיתה דכאון. ואיתם כל השינוי האדיר שהיה נדמה לי שהוא כאן ולתמיד, נעלם כמעט לגמרי.
לא הבנתי למה, רק הרגשתי איך הכל חוזר אחורה ואני נופל עמוק בתוך הבאסה והתסכול.

דייב התעקש שנפגש אבל אני סירבתי. הסברתי לו שאני לא רואה בזה טעם ממילא הכל נכשל. חבל שסתם נבזבז זמן.
אבל אצל דייב אין דבר כזה. אין לי מושג איך הוא עושה את זה אבל עובדה שהוא הצליח לשכנע אותי, וככה יצא שנפגשנו לאותה פגישה שאני עד היום מודה עליה. אני חושב שהתובנות שקיבלנו בה הן משהו ש… לא יודע איך להגדיר את זה. והיום כשאני מסתכל אחורה אני חושב שאין הרבה סיכוי שהייתי מצליח להגיע אליהן, או יותר נכון – לקבל אותן ממש,  מבלי שהייתי עולה ככה לגבהים ואז נוחת את אותה נחיתה כואבת.

הבנתי שמה שבאמת מפחיד אותי זה הרעיון שאני יכול, ויותר מזה – ההוכחה שחוויתי באותו "היי" שאני באמת יכול.
הבנתי שהחיים שבניתי לי סביב האמונה שאי אפשר, שהגנו עלי כדי לא לחזור ולחוות את התסכול והכאב, הפכו להרגל ואולי אפילו מין חומה. כן, אולי האמונה הזאת היתה לי חומת מגן.

ואז הגיעה החוויה שהראתה לי מציאות לגמרי אחרת שבה זה כן אפשרי, ואני כן יכול. אני יכול לעשות דברים שבחרתי לוותר עליהם. אני יכול להפטר מהרגלים שבעצם עושים לי רע ואני יכול להתמודד ולוותר על כל מה שאולי עשה לי את החיים נוחים יותר אבל מאוד מצומצמים ועצובים ושיש בי כוחות שלא הכרתי.

אלא שהשינוי הזה היה כל כך חד והביא כל כך הרבה התמודדויות חדשות שלא הייתי מסוגל לעכל וכנראה שנבהלתי מכל זה – מהשינוי הכל כך חד הזה. נבהלתי ובחרתי לחזור אחורה למה שמוכר וידוע לי גם אם בתכלס עושה לי חרא של חיים. רציתי את הפינה החמה והמוכרת, את השגרה שהכרתי, את העולם כמו שהתרגלתי אליו. נכון שהיו בו לא מעט קשיים אבל כבר התרגלתי אליהם ולמדתי לארגן את החיים שלי בהתאם להם. נוח ומוכר.

והקטע הוא שברגע שהבנתי שזה מה שקרה הרגשתי שהשינוי הזה בכל זאת אפשרי לי – ברגע שאני מבין ממה הבהלה ואני יכול להסביר אותה לעצמי היא נרגעת. ברגע שאני יכול לשים את הדברים על השולחן, גם את המפחידים והמאיימים ביותר, פתאום הכל נראה אחרת, ברגע שאני מבין את משמעות השינוי האדיר ובוחר בו ובכל ההשלכות שלו בעיניים מפוכחות – הכל נהייה אפשרי".

 ~ ~ ~

את הטקסט שכאן כתב יניב, בחור צעיר שהגיע אלי כדי להשתחרר מהגמגום, כהכנה להרצאה שעמד להעביר במסגרת הלימודים.
במקור עסק הטקסט בגמגום ובתהליך השחרור ממנו שחווה יניב. אחרי שקראתי אותו אמרתי ליניב שבתכלס הוא נכון לכל תהליך של שינוי והתגברות על הרגלים מכשילים. יניב ענה "וואלה" ובפחות מיום כבר נחת אצלי במייל הטקסט המטופל לאחר שהוסרה ממנו המילה גימגום על כל הטיותיה, וליניב היה כבר ברור שההרצאה שלו עניינה לא רק בשחרור מגמגום אלא בכל תהליך שהוא שחרור מהרגלים מגבילים ומכשילים.

 

 

~ ~ ~

~ ~ ~

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , , , , , , , ,
פורסם ב-דייב כותב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s