ההחלטה להמר

כתבתה של נטע גל-ניר, עכשיו גם באתר. חלק ראשון:

להפסיק לגמגם זה נס ?

מסתבר שתלוי את מי שואלים, עד כמה חזקה אמונתו בניסים, ועד כמה טיפולי אכזב כבר הספיק לעבור בחייו…

שיטתו של דייב למלמן לשחרור מגמגום מצליחה לעורר עליו לא מעט ביקורת ומתנגדים, לצד כל  אותם המספרים כי האמינו שהכל כבר אבוד עד אשר פגשו את דייב.

מאת: נטע גל-ניר

ההחלטה להמר

את קלינאית התקשורת הראשונה פגשה נורית, בת 24 מחיפה, כשהיתה בת ארבע. מאז הספיקה לפגוש עוד שלוש קלינאיות, פסיכולוג, פסיכותרפיסטית ותוכנת מחשב.

"בערך לפני שנתיים, ברגע של יאוש, החלטתי שדי !  לא עוד חיפושים ונסיונות, נמאס לי מכל הבטחות השווא ומכל הטיפולים שלא עזרו בכלום, או עזרו לרגע וברגע שאחריו מצאתי את עצמי חוזרת לגמגם…" היא מספרת. "זה לא היה קל, אבל אחרי כל כך הרבה טיפולים שלא עזרו האמנתי שאין ברירה –  ראיתי וקראתי על מגמגמים שלמדו לחיות עם הגמגום שלהם בשלום והחלטתי שככה נכון גם לי. זה לא אומר שזה הפסיק להטריד ולהפריע לי אלא שפשוט שחררתי את המקום הזה שהיה טרוד כל הזמן בחיפוש ובחינה של פתרונות לשחרור מגמגום, והתחלתי ללמוד לקבל את עצמי ככה כמו שאני – מגמגמת"..

על דייב למלמן שמעה לגמרי במקרה: "ישבתי ברכבת ליד אישה מבוגרת שדיברה בטלפון, כנראה עם הבת שלה, סיפרה לה שראתה איזה תוכנית בוקר בטלויזיה על אחד בשם דייב שמצליח לעזור למגמגמים, והפצירה בה ליצור איתו קשר. זה עיצבן אותי נורא. רציתי לפנות אליה ולהגיד לה שחבל על האנרגיות על הזמן ועל הכסף, כי אין שום דבר ואף אחד שבאמת יכולים לעזור להפטר מגמגום. אבל כמובן ששתקתי – אני עם הגמגום שלי, עדיין לא היה סיכוי שאפתח ככה סתם בשיחה עם אנשים זרים ברכבת…".

דייב מכיר את הסיפור. הוא זוכר את שיחת הטלפון הראשונה שלו עם נורית, כמו גם את שתי השיחות שבאו בעקבותיה.
"שמעתי מתוך הדברים של נורית עד כמה היא רווית אכזבות וסקפטית. אבל עם זה שמעתי גם איך היא עדיין מקווה לשינוי, שהיא לא באמת השלימה עם הגמגום כגזרת גורל. למרות שכך היה לה נוח לספר לעצמה ולכל מי ששאל".

"קשה לי להסביר מה דחף אותי בסופו של דבר להתקשר לדייב" משחזרת נורית "שיחת הטלפון ההיא ששמעתי ברכבת לא ממש עזבה אותי". עד שכעבור כמה ימים, בשקט של סוף השבוע, מצאה עצמה נורית משוטטת באינטרנט בנסיון לברר עם גוגל מי זה הדייב הזה. "והאמת היא שיצאתי רק יותר מבולבלת… הבנתי שיש לו איזו שיטה מיוחדת, המון הצלחות ויחד עם זה גם לא מעט מתנגדים. כשניסיתי לברר לגביו עם חברי קבוצת התמיכה לגמגום באינטרנט הרגשתי שנגעתי בנקודה רגישה – היו שהמליצו בכל פה, והיו שהזהירו אותי מפניו בטענות שאין לסמוך על מי שאין לו רקע רלוונטי, מעולם לא חווה גמגום, ושיטתו לא נבדקה מחקרית".

"אני מכיר את כל הטענות כנגד הנקשרות בשמי ובעבודתי" מגיב דייב לרשימה שאני מציגה בפניו "ואני יכול להבין מאיפה זה מגיע ומה גורם לכך. את שומעת את זה בעיקר מאנשים בוגרים שעברו כבר המון טיפולים והגמגום עדיין שם איתם. הם השקיעו זמן וכסף ובעיקר המון תקווה. וכגודל ההבטחה וגובה ההשקעה, כך גם עומק האכזבה.
הם רוצים שינוי, הם רוצים להשתחרר מהמגמגום, אך כבר מתקשים להאמין שזה אפשרי ובמקום זה פונים לחזק בעצמם, ובחבריהם, את האמונה כי ניתן ורצוי ללמוד לחיות עם הגמגום, תוך שהם הופכים סקפטיים וחשדניים לכל דבר חדש שעלול לערער את הרעיון הזה. ומהמקום הזה – כשפתאום אחד כמוני צץ מולם – אני יכול להבין את התגובות שזה מעורר".

קליק להמשך »»

 

 

~ ~ ~

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,
פורסם ב-כתבות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s