"הוויז לא פועל ואני לא מצליח לשאול אנשים"

"הוויז לא פועל לי ואני לא מצליח לשאול אנשים".

היתה ההודעה שקיבלתי מא'. הוא עמד תקוע בתחנת הרכבת כמעט שעה שהוא לא מסוגל להוציא מהפה משפט אחד קצר לבקש שיסבירו לו איך להגיע למקום הפגישה שלנו.
שיניתי כיוון ונסעתי לאסוף אותו, בפנים נקרע לי הלב מחוסר האונים שלו.

פגשתי אותו לראשונה בפגישת ההכרות  אליה הגיע עם הוריו.
בגמגום קשה ומלא היתקעויות סיפר על הגמגום שמלווה אותו מגיל צעיר, על כל הטיפולים שעבר, על הקשיים האדירים, על הפרופיל שהורד לו בצבא, על חיים די מצומצים שארגן לעצמו בניסיון להתמודד עם חוסר היכולת לתקשר עם אנשים.

בסוף אותה פגישה קבענו את הפגישה הבאה – פגישת תחילת העבודה. פגישה שאליה היה צריך להגיע בכוחות עצמו ברכבת מהבסיס בדרום הארץ בו הוא משרת. 

~

"מרוב התלהבות אני לא מפסיק להטריד אנשים ולשאול אותם איך להגיע לכל מיני מקומות".

זאת ההודעה שקיבלתי ממנו הבוקר. שבועיים בסה"כ מאז שהתחלנו לעבוד, שבועיים מאז אותה התקעות חסרת אונים שלו בתחנת הרכבת כשהוא מתקשה להוציא משפט אחד קצר כדי לשאול איך להגיע …

למרות שהרגשתי/ידעתי שזה מה שהולך לקרות, עדיין ההודעה הזאת שלו הצליחה לגרום לי צמרמורת של התרגשות וחיוך ענק שלדעתי עדיין לא ירד לי מהפרצוף עד עכשיו …
יש דברים שקשה לתאר מדויק במילים ( ואני אחד שיודע לקשקש…), התרחבות הלב הזאת היא אחד מהם. 

 

 

~ ~ ~

~ ~ ~

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , , , , , , , , , , , , ,
פורסם ב-דייב כותב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s