להשתחררות מהרגל מגביל נדרשים, בין היתר, נועזות, או אם תרצו – אומץ.
ונדרש לפעול בצורה שונה ממה שהורגלנו לו עד עכשיו.
מטבענו אנחנו נוטים ושואפים להמנע ממתח ומקונפליקטים. רוצים לצאת בסדר עם כולם, שכולם יאהבו אותנו.
רק לעיתים רחוקות, וממש רק אם אין ברירה, נהיה מוכנים לשקול פעולה שעלולה להוציא אותנו לא טוב.
וגם אם כבר העזנו ושקלנו רוב הסיכויים שאוטומט ה"מה יחשבו עלי" ישר ירים ראש להזהיר אותנו מההשלכות הצפויות וישתק אותנו מלפעול.
בדרך כלל נצדיק את זה לעצמנו בנימוקים של התחשבות באחרים – פעולה חריגה שכזאת עלולה להביך אותם, לגרום להם לאי נוחות, אולי אפילו לאיים עליהם בבילגון כל הסדר הקיים.
כשברור שלא הדאגה לאחר היא שבאמת עוצרת בנו, כמו הדאגה לעצמנו – מה יהיו השלכות של פעולה כזאת לגבינו, שחס וחלילה לא תשתנה דעתם של האחרים עלינו לרעה, שיבחרו להתרחק מאיתנו, וכו…
וכך, במסווה של התחשבות באחר, נימצא לנו יופי של הצדקות להמשיך ולהשאר במקום שאינו טוב לנו.
אלא שהמציאות היא בכלל אחרת, אפילו ממש הפוכה – אם נעצור רגע וננסה להזכר בכל האנשים שפגשנו, או שמענו/קראנו עליהם, והסיפור שלהם עורר בנו השראה, נתן לנו כוח, ודחף אותנו לעשות דברים שברגיל אין סיכוי שהיינו עושים, נשים לב שהם נקטו פעולה חריגה ושונה.
אנחנו מעריכים את הנועזים, מעונינים בחברתם ומקבלים מהם השראה וכוח.
נועזות ואומץ של האחד יכולים להיות מתנה גדולה ומלאת השראה לאחר.
תזכרו את זה בפעם הבאה כשאדון ה"מה יחשבו עלי" ירים את ראשו בנסיון לספק לכם תירוצים ולעצור בכם מלפעול.
~ ~ ~
~ ~ ~
