עומר

גם עכשיו, כשאני כאן מנסה לנסח כמה מילים בכדי לשתף אתכם בסיפור שמאחורי הפתק הזה, אני מרגיש את אותה צמרמורת ההתרגשות שהרגשתי כשפתחתי את הפתק שעומר הושיט לי בסיום הפגישה שלנו.
עומר (15) סיים את סדרת המפגשים שלנו כשהוא משאיר מאחוריו את הגמגום ואוסף המחשבות המנמיכות שליוו אותו, ויוצא מצוייד בבטחון וראייה שונה על החיים.
ומשאיר אותי מרוגש ומלא תודה על הזכות שנפלה בחלקי לפגוש בו, לעבור איתו את התהליך, ולזכות במילים הכל כך נהדרות האלה שלו.

דייב למלמן המלצה

אהבתם? שתפו את הפוסט

עוד מאותה קטגוריה

גמגום, לא מה שחשבתם 

התמודדות עם גמגום רוב האנשים המתמודדים עם גמגום (או אלה אשר בני משפחתם הקרובים מתמודדים עם גמגום), טועים לחשוב שגמגום מהווה למעשה לקות בדיבור. חשיבה מוטעית

בודק...