עם סופרמן ל 15 דקות, לפחות

אתה לא יכול לראות את ההורה כשווה לך.
אם יש שני דברים שאנחנו לא יכולים לחשוב על ההורים שלנו זה מה קורה איתם במיטה, וזה שהם אנשים רגילים.

בשביל הילד ההורה הוא כל יכול. לפעמים עד כדי תופעת טבע בלתי נתפסת – תחשבו איזה קטע: אתה הולך עם אמא, או עם אבא, והם מוציאים כסף מהקיר…וואו !

עכשיו תחשבו על דמות הסופרמן הזה, ההורה הכל יכול, שבא ומספר לילד על הקשיים שהיו לו כשהוא היה ילד. קשיים והצלחות: איך הוא פחד, איך רב עם חברים, איך חגג איתם, איך שיחק, איך נכשל… לאט לאט הילד מתחיל להבין שגם סופרמן בעצם עבר את אותם דברים שהוא עובר.

אנחנו כהורים, אני אגיד לכם עכשיו משהו שישמע לכם אולי קצת מוזר, יכולים להסיר הרבה פחד רק בזכות זה שנדבר עם הילדים שלנו לפחות 15 דקות ביום.
תבדקו רגע עם עצמכם – בשבוע האחרון, האם דיברתם כל יום, עם כל אחד מהילדים שלכם, לפחות 15 דקות ?
15 דקות ביום בהן הטלויזיה לא דולקת, אנחנו לא עונים לשיחות טלפון, ולא בודקים אם ענו לנו למייל. 15 דקות רק אני והילד. מדברים, משחקים, מטיילים, מציירים, אני מספר לו סיפור, הוא מספר לי … 15 דקות.
זה נראה לנו כל כך פשוט, כל כך נכון, ואנחנו עדיין לא עושים את זה.

והסיבה שהילד ירוויח מזה כזה כח עצום זה שהילד בעצם מרוויח 15 דקות שסופרמן לידו…  לא משנה אם זו תהיה האמא, או זה יהיה האבא. כל שכן אם אלה יהיו גם האמא וגם האבא, שאז אנחנו כבר מדברים על ממש ממלכה שהילד יושב בתוכה… 

כי לרוב במקום לדבר איתם, ואליהם, אנחנו נוטים בעיקר לאבחן אותם.
תפסיקו לאבחן בלי סוף את הילדים !

לפני כמה שנים עשיתי ניסוי – הלכתי לגרפולוג.
והתברר לי שאני חצי מפגר.
עכשיו, זה לא שאני טוען שאני לא חצי מפגר… אבל אם הייתי ילד והייתי רואה את כל הבעיות שלי וזה היה כתוב ככה שחור על גבי לבן: הילד יש לו בעיה בזה ובעיה בזה ובעיה בזה… אם הייתי ילד שרואה את זה, אני חושב שזה היה גומר אותי.
ומה שהייתי עושה זה כנראה לוקח את כל הבעיות האלה ומגדל אותן. מטפח, מגדיל, ממתג ומתחיל להריץ עליהן רווחים..
והנה, עם כל זה, אני, על שלל בעיותיי, איש חברה ראוי. (אני לא יודע אם אשתי תסכים איתי על המילה ראוי, אז נסתפק באיש חברה…).

אני רוצה להגיד שאתם יכולים, וצריכים, במקום לאבחן, להוציא כשרונות מהילדים.
ילדים הרי מלאים בכישורים, למה שלא "תאבחנו" אותם, את הכישורים ? תיצרו מודעות לכישורים שלהם במקום להתעסק כל הזמן באבחון הבעיות.

לילדים כיום יש אוסף אפשרויות בלתי נתפס וכישורים יוצאי דופן אשר ברוב המקרים קשורים לאהבות שלהם. ואת זה צריך "לאבחן". תראו איפה אפשר להצביע עליהם כי הם טובים מאוד, יצירתיים מאוד. כל ילד יש לו תחומים מסוימים בהם הוא אלוף.

ילדים שיהיו מודעים לכישורים שלהם יהיו גם הרבה יותר מאוזנים רגשית ומסוגלים לסמוך על היכולות שלהם. וילד שמודע ליכולות שלו, קשוב לעצמו ופגיע פחות מאחרים.

ובנוסף אני חוזר בכל הזדמנות ואומר: ילדים מגיל קטן מאוד חייבים להיות מודעים לגופם, להכיר אותו, לקיים פעילות מוטורית הקשורה בילד ובהורה. אנחנו כהורים חייבים לסמוך עליהם, לאפשר להם ליפול בלי להתחרד, ולהיות איתם הרבה בתנועה משותפת. תנו לילדים כמה שיותר להשפיע.

קחו למשל ילד שאפשרו לו לערוך שולחן לקראת ארוחת ערב משפחתית – ברור שילד שעורך שולחן לארוחה משפחתית הוא ילד שהולך להשפיע על כל הארוחה.
אז נכון, יש סיכוי גדול שבעשר דקות הקרובות הילד שלנו יהפוך לחצי אדריכל, המטבח יראה כמו אחרי פוגרום, ועשרות דברים יזוזו ממקום למקום… , אבל לתחושת המסוגלות שירוויח כשתשבו כולכם אל השולחן שהוא ערך  אין תחליף – משפחה שלמה, המשפחה שלו, אוכלת בזכות עריכת השולחן שלו. זה דבר שלא מוותרים עליו. זו התנסות שמקנה לילד עצמאות ומאפשרת לו לצבור עוד ועוד בטחון עצמי.

 תתיעצו איתם, תנו להם להוביל את השיחה, תגיבו. דברו פחות בטלפון ויותר עם ילדיכם.

~ ~ ~

חלק שני מתוך ההרצאה שלי "על ילדים, הורים, ומה שביניהם".

«« קליק לחלק הראשון              קליק לחלק השלישי »»

שלכם, דייב

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , , , , , ,
פורסם ב-אימון בהבזק המצלמה, דייב כותב
4 תגובות ב“עם סופרמן ל 15 דקות, לפחות
  1. איריס הגיב:

    היי דייב מאוד אהבתי והזדהיתי עם מה שכתבת . זה כל כך נכון לפעמים האבחונים מדגישים את נקודות החולשה של הילד , שאתה חושב שיש לך ילד בעייתי , אבל גם לנו היו קשיים כילדים והתמודדנו ולא היו את כל האבחונים שיש היום , וגדלנו להיות אנשים נורמטי
    ביים . צריך בהחלט להדגיש את הדברים שטובים בילדים ולקבל אותם כמו שהם , כי גם אנחנו לא ״מושלמים ״ !!

    • lemelmandave הגיב:

      תודה רבה על התגובה איריס. כולנו נוטים להיסחף בטרנד האבחונים הכל כך נפוץ היום. גם אני מוצא עצמי מידי פעם זקוק לתזכורת …

  2. סיגי הגיב:

    זה כ"כ נכון לגבי האיבחונים. אבל מה עושים כשילד באמת צריך הקלות?
    ולגבי פיתוח החזקות שלהם…כ"כ חשוב!!!

    • lemelmandave הגיב:

      היי סיגי, המטרה שלנו להצמיח את הילדים שבבגרותם יהיו בוגרים עצמאיים אחראיים ובטוחים בעצמם ובסביבה.
      בעולם האמיתי אף אחד לא יתייחס להקלות שלך. משפט כמו: "בני אני צריך את הדו"ח למחר תעבור אצל סיגי שתקריא איתך את הפרטים כי אני מבין שיש לך הקלה בעניין" לא באמת קורה . לכן עלינו להתמקד בחזקות, לדבר עליהן, להראות לילד את מידה ההשפעה שיכולה להיות לו, לגרום לו לדעת ולהאמין שטמונים בו כוחות ויכולות וכי ליכולת ההובלה שלו יש משמעות . ללמד אותו כי בכדי לייצר שינוי מנקודה לנקודה יש פעולה שנצטרך לבצע.
      ברוב הפעמים, או לפחות ברוב רובם של המקרים שאני מכיר, ההקלות רק סיפרו לילד סיפור לא נכון על עצמו, אפשרו לו לברוח והדגישו את חוסר הביטחון שלו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

גמגום בלשון עבר | דייב למלמן | אימון בהבזק המצלמה
דייב למלמן | גמגום בלשון עבר

לקביעת פגישה, ולכל שאלה,
מוזמנים ליצור קשר
בטלפון 077-3311444
או באמצעות הטופס »»