הסופש הייתי חולה. או יותר נכון – ביום שישי התאפשר לי להיות חולה…
אין כיף מזה. חיבקתי את מחלתי, לילדים ולאהובה הודעתי שאני לא מסוגל לזוז. "תיראו אותי " פניתי אליהם בקול שכולו מסכנות "אני מקווה שאחיה עד ראשון…".
השמועה פשטה וידידיי טרחו להתקשר ולשאול לשלומי, מה שכמובן נתן משנה כוח ועוצמה למחלתי.
ואני מדבר איתכם על מחלה נוראית, גרועה מכול דבר שהכרתם, מחלה ששנים אין לה פתרון, מחלה שברגע שהיא תופסת אותך אתה נהפך לאיש עם דיבור מגוחך, חולשה שמייצרת דיבור איטי, ותנועה עקומה.
לדבר האיום הזה קוראים… צינון. או בשמו המלא: ש פ ע ת .
שבת שלמה לא עשיתי דבר.
בכל פעם שמישהו העז להתקרב אלי השתעלתי והוצאתי קולות מצחיקים מהאף, נכנסתי מתחת לשמיכה ונעלמתי.
הייתי שמח לעוד כמה ימים כאלה (סתאאם…), פשוט אין לי אפשרות – מחכות לי פגישות, ישיבות, ודברים מעניינים נוספים, שבמקרה יש לי אחריות עליהם. ולהגיד את האמת ? גם השבת לא באמת תכננתי לעשות קריירת מנוחה מהצינון שלי, ובדיעבד אני אפילו קצת חושש שביזבזתי שבת נפלאה שיכולתי לנצל לצחוק, לטייל, ולהנות בה.
אבל מה לעשות – אנחנו מצטערים תמיד על מה שלא עשינו ולא על מה שעשינו.
ואני בשבת לא נהנתי.
המחלה כאילו החזירה לי חיבוק וסחפה אותי איתה עד שהפכתי אפילו עוד יותר חולה, או נכון יותר – יחצן מעולה של הצינון שלי… תרופות, סירופים, טלפונים, והופ ! בכלל בלי לשים לב אני כבר עמוק בתוך זה. כל כך בקלות התרגלתי, ואימצתי לעצמי את הסיטואציה, כולל כל המניירות הנלוות.
די בדומה לגמגום, בעיות קשב, או כל מכשול אחר שאנחנו חיים בתוכו – אנחנו יכולים להסחף לתוכו, אבל (!) אנחנו יכולים גם שנות את המציאות שלנו. וזה יקרה רק ברגע שנהפוך את עצמנו למייצרי פעולות נכונות ונדע לזהות את הרגעים בהם אנחנו מובילים, בטוחים שמחים ובעלי קשב לעצמינו ולסביבה.
ואולי זה הדבר שאני עושה הכי טוב עם אחרים – מכיר להם ומאפשר להם לזהות חשיבה ופעולות מצמיחות שנובעות מהם עצמם.
אדם לא יהיה מגמגם אם חשיבתו תשתנה ותייצר אימון על דיבור חופשי. כמו כן ריכוז ומיקוד קשורים בחשיבה וברעיון כללי שאני מוביל פעולה ומחשבה, ולא מובל בה לתוך שעמום, חוסר ביטחון, או תרופה .
כשאנחנו רואים אלימות, כעס, או התפרצויות זעם, אנחנו רואים את ההרגלים הקשים שחייבים להשתנות ולהפוך ליצירה של פעולות חדשות. תרופות וככמיקליים לרוב רק יחמירו את המצב. הישתנות היא שם המשחק.
לכן מוצאי שבת כבר נראה היה אחרת – חזרתי לקחת אחריות על הפעולות שאני מייצר ועל התגובות שלי לאירועים.
כשאני מקפיד שחבילת טישו תהיה בהישג יד …
שיהיה שבוע טוב ובריא !
דייב