אתה מג…מגם, מנ…היג…

השבוע נקרא את פרשת שמות, פרשה שבאופן אישי אני מאוד אוהב, ומבין כל הפרשות שאני מקריא לילדי בערבי שישי גם הם נהנים במיוחד מפרשה זו שכן היא עוסקת במנהיגות. ועוד איזה מנהיגות… 

על קצה המזלג, מהמוכר לכולנו – במצרים מתחלף המלך, ובין גרוע לעוד יותר גרוע זועקים העבדים בתפילה לאלוהים שרק יציל, שרק יגיע. ובנתיים במדיין מרחיק משה לנדוד עד הר סיני, שם מתגלה אליו אלוהים מתוך סנה בוער ושולח אותו להושיע את ישראל. משה מתווכח וטוען שהוא לא ראוי כי הרי הוא מגמגם אך לבסוף מקבל עליו את הדין. כמובן לא לפני שמוצגות בפניו שלוש האותות שיוכל להציג לבני ישראל כאות לשליחותו (הכח להפוך מקל לנחש, מים לדם, ויד בריאה למצורעת). 

~ ~ ~

אתה מג…מגם, מנ…היג… 

אפילו למוכר בסופר יהיה קשה להסתדר בלי פה אז איך יכול להיות ראש ממשלה מגמגם? ועוד לא סתם מגמגם אלא כזה שאי אפשר להבין אותו ללא מתורגמן, הנאומים שלו קטועים, והפגישות שלו עם נשיאים ושגרירים מתנהלות בכבדות. ככה אפשר לנהל מדינה??! אוף כמה זה מעייף.

עוד הרבה לפני שהיה רבנו, משה כבר גימגם ועכשיו הוא היה צריך לעודד מיליוני עבדים לזקוף קומתם ואמונתם, ולשאת נאומי מרד מול פרצופו של האיש החזק העשיר והאכזר בתבל – פרעה מלך מצרים. ולמרות שהיה לו אישור רפואי, פטור מדיבור ועזרת מתורגמן, משה לא וויתר ונאם, הנהיג, ולימד את התורה במשך ארבעים שנה ללא כל שום הנחות בשל גמגומו .

כי את הכוח והאומץ שואבים מתוך האישיות הפנימית. דיבור רהוט מגיע מתוך הדמות הקורנת מבפנים, אף פעם לא מהסתרה , או חשיבה להחביא. אנחנו לא יכולים להיות במבחן כל הזמן (גם הנהג המוכשר ביותר אם היה ניגש עכשיו לטסט היה מגמגם את נסיעתו). דיבור שוטף וטבעי אינו יכול להגיע מתוך מצב בו אנו באופן תמידי בוחנים וחרדים לאופן בו מקבל אותנו האחר.

כל אחד מאיתנו הוא מנהיג בסביבתו הטבעית, כל אחד הוא משה רבנו בעבודה שלו, בלימודים, בחופשות שלו, בקרב משפחתו. ומה לעשות, כל אחד מגמגם במקומות החלשים שלו, אי אפשר לזייף. אבל במקום להתמסר לחולשות שלנו ולפחד מאיך אנחנו נראים על ידי אחרים, אנחנו יכולים (וצריכים !) להרשות לעצמנו להתחבר, להאיר ולחזק את כל אותם מקומות בהם אנחנו לא מגמגמים. רק אז הגימגומים יהפכו לחסרי משמעות, ומנהיגות תקשורתית תתפוס את מקומם.

אסור לאדם לתפוס את הגמגום כחלק בלתי נפרד ממנו.

בפרשה אנחנו קוראים כי אף עבד לא ברח ממצרים. המצרים שטפו להם את הראש ושכנעו אותם שלהיות עבדים זה הדבר . בגאונות מדהימה (שלדעתי חייבת להלמד בכל אקדמיה לתקשורת) הצליחו המצרים ליצור ולהטמיע בקרב העבדים תרבות, סולם ערכים, ומנטליות שתשרת אותם."נו באמת" אמרו לעצמם העבדים " מה מחכה לנו מחוץ למצרים ? רק מדבר ענק ומאיים. אין לנו מקום אחר, נשאר פה ונהנה ממה שטוב". עד אשר פתאום הגיע משה …

שבת שלום לכולם !
ותודות לאהרוני ברנשטיין על התובנה של פעם בשבוע, לשניר דרור על הקול המיוחד, ולאהובתי שכולה אשת חייל. שבת קסומה...

~ ~ ~

~ ~ ~

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , , , , , , , , , ,
פורסם ב-דייב כותב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s