הרעיון כי כל אחד יכול להיפרד מגמגום ששנים היה מנת חלקו, הוא רעיון מהפכני וכמעט בלתי נתפס.
וזה לא רק רעיון, זו היא ממש מציאות. מציאות מהפכנית שמשנה את כל ההסתכלות שלנו על תופעת הגמגום.
בדומה לשטף הדיבור שנתקע, נתקע גם מהלך הטיפול בתופעה עצמה, כך שבמקום לטפל בבעיית הגמגום קרה, ועדיין קורה, שמעצימים אותה.
˜ ˜ ˜
לכל מגמגם שיצא לי לפגוש היו בחייו רגעים שלמים ללא גמגום: אם זה במהלך קריאה, או כאשר חיקה דמות מסוימת, כששיחק דמות, כאשר שר שיר, וכו'.. ומצד שני – כאשר היה מובך, התרגש או התעצבן, היה גמגומו עולה ופורח.
הדבר היותר חשוב שהבחנתי בו הוא כי רוב רובם של המגמגמים הם פרפקציוניסטים. מאותם אלה שעוד מילדות פחדו להיכשל או לפשל בדרך שתכתים ותחתים אותם. הרצון לעשות את הדברים באופן מושלם או לא לעשות אותם כלל התבטא בין היתר בנסיגה ובמחשבה בלתי נשלטת על איך אני נראה כלפי חוץ, מה חושבים עלי.
(אגב, כול אדם שידבר תוך כדי מחשבה ומודעות בלתי פוסקת, ימצא עצמו נתקע במילים. נסו זאת בעצמכם ותראו).
כאשר אנחנו מבינים שגם אצל המגמגם ישנן סיטואציות בהן אינו מגמגם, אסור לנו להמשיך ולהתעסק בעיצורים, אותיות או בכל הקשקשת הזאת אשר רק מנמיכה אותו. מה שבאמת עלינו להתרכז בו זה במוטיבציה שלו, בחוזקות שלו, כשבמקביל נייצר למענו אין סוף סימולציות של התרגשות, לחץ, מובכות וכד', תוך שאנחנו מאפשרים לו להתקיים בתוכן תחת מעטה דמותו של הלא מגמגם, עד אשר יטמע בו אותו הרגל חדש – הרגל של דיבור שוטף ללא תקיעות וגמגום.
האימון בנוי על הרגשה נכונה שמייצרת דיבור חופשי.
ובזה טמונה כל הגאונות, בפשטות.
לפגישה, התייעצות, ולכל שאלה, מוזמנים ליצור קשר
בטלפון 077-3311444 או באמצעות הטופס »»
שלכם, דייב .
~ ~ ~
