גם הבוקר אני ממשיך להתעקש כי אין אף ילד, ילדה, נער או נערה שצריכים להמשיך ולסבול מגמגום !
כאנשים אנחנו מורכבים מאוסף של חולשות וחוזקות שמייצרים לנו הרגלים.
התפקידים שאנחנו לוקחים על עצמנו קובעים – מי אנחנו, ממה אנחנו נהנים, ממה מפחדים.
צעירים שיהיו מודעים לחוזקות שלהם וליכולת שלהם להוביל את הסיטואציות ולא להיות מובלים בה, יזכו בשחרור מוחלט.
אנחנו הרבה פעמים לוקחים בעיה ומגדילים אותה בהתייחסות שלנו אליה (אגב זאת הסיבה שרוב הטיפולים עלולים לייצר יותר נזק מתועלת – אם טופלתי כל כך הרבה זמן ולא השתנה המצב אז מה אני שווה ?).
אנחנו מגמגמים את עצמנו לדעת כול הזמן. אחד נתקע במילה ואחרת עם העיניים באדמה, אחד מוחצן והאחר מופנם, מישהו כוסס ציפורניים ומישהו פוחד ממה יגידו עליו.
ברגע שהם יבינו כי הם מסוגלים לנתק משא ומתן מחשבתי עם כול מחשבה מציקה, שהם אדונים ל "מה יגידו עלהם" ולא שבויים.
ברגע שהם יבינו שהבחירה לצמוח קשורה בהרגלים שאנחנו אוספים ולא בכדורים וטיפולים.
שמשמעת עצמית ותקשורת זה רק שריר שאפשר להצמיח.
אז יבינו כולם, מגדול ועד קטן, שמותר לכול אחד להיות חופשי במילה.
התמונה מתוך ראיון שנתתי הבוקר לתוכנית סדר יום חדש של ערוץ 10.
לצפיה בראיון המלא (קפצו לדקה 38:00) »»